לעבור לתוכן


פיתוח קניונים מרכזים מסחרים ומיזמים קמעונאיים

אלברטו אלברטו


בדרך להחלמה


דמיינו לעצמכם כי אתם זוג צעיר הגר בישוב פריפריילי מרוחק בישראל ולכם 3 ילדים קטנים בגילאים צעירים, והנורא מכל נגלה לכם לפני כמה שנים, כי אחד מילדכם חלה במחלה ממארת והמחייב טיפולים אינטנסיביים בבית חולים מרוחק ממקום יישובכם ומחייב אותכם להגעה לבית החולים כמה פעמים בשבוע. הוסיפו לכך שהבעל הינו מובטל מזה זמן ואין ברשותכם ממון רב ובוודאי לא רכב בבעלותכם.
אין ספק שפתיח זה בקריאה ראשונה איננו מעורר נוחות . ואכן לא רק שהתיאור לעיל אף חמור יותר כשמדובר לא על משפחה ישראלית אלא על משפחה צעירה מכפר פלסטיני מרוחק מהעיר שכם .
בבוקרו של יום הטיפול תתארגן המשפחה, בדרך כלל האם והבעל יחד עם הילד ליציאה לכיוון בית החולים הישראלי. ההתארגנות לקראת מסע התלאות של אותו יום מתחיל בשעה מוקדמת מאד מכיוון שעליהם לעבר מסכת לא פשוטה של נסיעה מן הכפר לעיר הקרובה ומשם להגיע לאחד ממחסומי צהל, שם עליהם להמתין יחד עם מאות גברים פלסטינים העוברים את המחסום לעבודות בישראל. המעבר , גם במידה ולעיתים מתחשבים באם ובילד החולה, הינו מעבר לא פשוט המצריך סבלנות מרבית ובעיקר צפייה לרחמי הבודקים למעבר חלק ומהיר לעבר הישראלי של המחסום.
עם המעבר לצד הישראלי מחכה לחלקם של המשפחות הפתעה מסוימת. ההפתעה הינה בדמות מתנדב\ת מהעמותה הישראלית "בדרך להחלמה", שקמה לפני שבע שנים על ידי יובל רוט ושמה לה למטרה לדאוג להעברתם של המשפחות על ידי מתנדבים ישראלים מהמחסום אל בית החולים לצורך טיפול בילד החולה.
בדרך להחלמה הינה דוגמה מצוינת לנתינה אפקטיבית ויעילה לשיפור היחסים הבינאישיים בין האוכלוסייה הפלסטינית לסוגיה בעזה ובגדה המערבית לבין הישראלית. העמותה המנוהלת בתקציב יחסית נמוך, מרכזת באופן שוטף את העברתם של ילדים פלסטינים חולים לבתי החולים בישראל על ידי מתנדבים. חבורה קטנה יחסית של מתנדבים קבועים בדרך כלל, מתייצבים בבוקר כל יום ובשעות אחר הצהרים להסעתם של הילדים והמשפחות אל ומבתי החולים.
הסצנה המתרחשת בדרך כלל בין המשפחה הפלסטינית לבין המסיעה\ה הישראלי\ת , מהווה מיקרו קוסמוס של אפשרות בניית מערכת יחסים הבנויה על כבוד הדדי, חמלה ונתינה . גם במידה והמסיע הישראלי איננו דובר את השפה הערבית על בוריה, המחווה הקטנה הזאת ובאינטראקציה בזמן הנסיעה גם ללא מילים עושה פלאים.
דמיינו לעצמכם כי המשפחה הפלסטינית חוזרת לעת ערב לביתה בכפרה ומספרת את תלאות היום ואף מספרת על " היהודים " האחרים שפגשה היום בדרך לבית החולים. אנושיים , נחמדים , סבלניים ובכלל לא מה שחשבנו... כאן גם טמון זרע התרומה של פעילות העמותה או דומות לה. מתן בקטנה, של שירות כל כך בסיסי למשפחות שלמרות מצוקתם הכללית והכלכלית ( חלקם עוברים את מעבר הגבול עם כ-50 ₪ בכיסם ליום שלם ) , יכול להפיץ בשורה גדולה כל כך בקרב רבים אצל שכנינו מעבר לגדר, ובכך לתרום עוד במעט לחיזוק הקשר האנושי וההומני בין שני העמים. לא בדרך של הצהרות, עימותים, ופוליטיקה משומשת.
לו יהי, שפעילות כדוגמת זאת תלך תגדל ותעצים בדרכים בלתי אמצעיות, לקירוב לבבות ועזרה בין ובעיקר לאוכלוסייה הפלסטינית במגוון של תחומים כאלו ואחרים.